הכרעת דין בתיק תת"ע 7971-02-13 - פסקדין

הנאשם זכאי מחמת הספק

1.         הנאשם עומד לדין בגין עבירה של אי ציות לתמרור עצור (302), בכך שלא עצר את רכבו לפני קו העצירה בניגוד לתקנה 22(א) ו-64(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961.

2.         עסקינן בברירת משפט. הנאשם ביקש להישפט, כפר במיוחס לו בישיבת ההקראה, אשר על כן נקבע התיק לשמיעת ראיות.

3.         מטעם התביעה העיד השוטר רס"ב הנו בסאם, שערך את הדו"ח (ת/1).

בהתאם לדו"ח נסע הנאשם על גבי רחוב ארליך ממזרח למערב ופנה ימינה לרחוב יפת בתל אביב-יפו. במקום מסומן תמרור עצור בצד ימין וקו עצירה ברוחב הכביש. "הנ"ל נכנס לצומת ויצא ממנה בנסיעה רציפה ולא צייתת לתמרור הנ"ל". השוטר ציין כי עמד סטטי מול יפת 72 והיה בקשר עין עם הנהג. אור יום, ראות טובה ולפני האכיפה נבדק התמרור.

דברי הנהג: "עצרתי אתה דופק סתם דו"ח".

4.         בחקירתו הנגדית של השוטר ציין הלה כי לא בהכרח המקום בו עצר את הנהג זה המקום בו עמד והבחין בעבירה. השוטר אישר שהגיע למקום עם ניידת וכי במקום קיימת תחנת אוטובוס. הנאשם הציג לשוטר תרשים שערך לגבי מקום האירוע (נ/1) והשוטר אישר את מיקום הרחובות אולם דחה את טענת הנאשם כי מהמקום בו עמד לא היה לו שדה ראיה. השוטר ציין כי מול יפת 72 זה מקום שהוא יכול לתצפת אל קו העצירה ואל רכב שמגיע ממזרח למערב. הנאשם הציג לשוטר שלל תמונות שצולמו במקום (נ/2-נ/8) כדי להוכיח כי לא היה בנמצא שדה ראיה, אולם השוטר דחה טענה זו. השוטר סימן על פני אחת התמונות היכן שעמד וטען כי זה המיקום שמול יפת 72. השוטר לא זכר שהחנה את הניידת בתוך תחנת אוטובוס, ובמקרה זה לא זכר היכן חנתה הניידת. לגבי קיומו של שוטר נוסף, שלגבי נוכחותו טען הנאשם, השיב השוטר: "הדוח נרשם על ידי, רשמתי כי לא היה עד תביעה, לו היה עד תביעה וראה את העבירה יכול לרשום כעד" - ע' 7, ש' 1-3.

5.         הנאשם העיד להגנתו. הנאשם סיפר כי נסע ברחוב ארליך ועצר בקו העצירה והמשיך הלאה ועצר ליד תמרור העצור ויצא לרחוב יפת ופנה ימינה. בתחנת האוטובוס עמדה ניידת, שוטר אחד עם גבו לתנועה רשם דבר מה על גבי תא המטען של הניידת ועת עבר הנאשם עם רכבו את הניידת יצא השוטר, שרשם את הדו"ח, מהמדרכה ועצרו.

"רבע שעה עמדתי והתווכחתי איתו שעצרתי והוא לא הסכים לוותר על הדו"ח, הוא רק אמר יכול להיות שעשית עצירה לא מלאה, ביקשתי ממנו להכניס את זה לדו"ח והוא לא הסכים" - ע' 7, ש' 19-21.

            יומיים לאחר מכן חזר הנאשם למקום כדי לבדוק מה ראה השוטר, להפתעתו הבחין הנאשם כי מהמקום בו עמד השוטר קיימת הפרעה לשדה הראיה בדמות קיר בטון שבמקום (מצולם בתמונות).

6.         במהלך חקירתו הנגדית של הנאשם עימתה אותו התובעת עם המיקום אותו סימן השוטר כמקום עמידתו, כמיקום ממנו יש שדה ראיה לשוטר, מהירות נסיעתו וסימונים כאלה או אחרים שסומנו על פני התמונות שצילם. הנאשם עמד על כך כי עצר לפני התמרור. "פעם אחת בפס העצירה ופעם שנייה בתמרור עצור" - ע' 10, ש' 5.

דיון והכרעה

7.         בפני גרסה מול גרסה. מחד גיסא גרסת השוטר, שלמעשה אינו זוכר את האירוע ונסמך על האמור בדו"ח (ת/1) ששם ציין באשר לתיאור נסיבות העבירה: "הנ"ל נכנס לצומת ויצא ממנה בנסיעה רציפה ולא צייתת לתמרור הנ"ל" ומאידך גיסא גרסת הנאשם, העקבית, למן גרסתו בדברי הנהג (בדו"ח) כי עצר, דרך גרסתו בישיבת ההקראה וכלה בעדותו בבית המשפט, כי עצר בקו העצירה ולאחר מכן ליד התמרור.

8.         בנוסף, הצדדים חלוקים בתיק זה בדבר קיומו של שדה ראיה לשוטר, ובתוך כך חלוקים המה באשר למקום עמידת השוטר, קיומו של שוטר נוסף, חניית הניידת, כרכיבים שיכולים לסייע לפתרון שאלת שדה הראייה.

9.         לאחר שבחנתי הראיות בתיק זה בקפידה, הפרוטוקול והמוצגים שהוגשו לעיוני, עולה שאלה מקדמית, המעוררת בליבי ספק ביחס להוכחת העבירה המיוחסת לנאשם, וזאת מעבר לכל ספק סביר.

            השוטר כאמור מתאר את העבירה, בדו"ח שרשם, כהיא לישנא: "הנ"ל נכנס לצומת ויצא ממנה בנסיעה רציפה ולא צייתת לתמרור הנ"ל".

            תיאור זה אינו תיאור המקיף את כל יסודות העבירה הצריכים הוכחה בהתאם לתקנה 64(ד) לת"ת.

10.        בסימן ט' לתקנות התעבורה, שעניינו זכות קדימה, תחת תקנה 64, המתייחסת לרכב המתקרב או נכנס לצומת או דרך, מופיעה תקנה 64(ד) הנוגעת לעניינו:

"נהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור, יעצור במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה, ואם סומן קו עצירה - לפני קו העצירה, ויתן את זכות הקדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת מכביש אחר".